We are the children of the summer of two thousand five.
We saw you first, when you came to expel us.
You didn’t want it to fail your elite army course,
No thought for a moment about what you were about to leave behind abandoned.
And as you expelled us decisively on Motzei Tisha B’Av,
You cut us off from our past, we did not know how much it would hurt.
When we had arrived at Gush Katif, the land had been deserted,
We made it flourish from scratch, and materialize.
When we saw you marching in rows, following your orders,
We said we wish to grow up not to join this army.
Your faces are covered with dark glasses, and your hearts are closed up.
When you drove us out, you succeeded in changing us, from loving admirers to enemies.
You promised a dove
An olive branch,
Destroyed a dream
Demolished a house.
You promised spring blossoms
We got Kassam alerts.
You promised a dove.
We are the children of the summer of two thousand five,
We grew up, we are now in the army with weapons, but we have not lost our heads.
We know how to make war, to obey orders.
We too take elite courses, we dream of degrees.
Nonetheless we won’t be quiet, we won’t agree to give in.
When we were little, we promised ourselves, we won’t drive out Jews.
If refusing is required, we refuse proudly, but we won’t drive out Jews.
We are children of that summer, the year two thousand five.
You promised a dove
An olive branch,
Destroyed a dream
Demolished a house.
You promised spring blossoms
We got Kassam alerts.
You promised a dove.
|
דובי הראל, מעקורי מושב גן אור. אתר הקראווילות, יד בנימין.
אנחנו הילדים של קיץ שנת אלפיים וחמש.
ראינו אתכם לראשונה, כשבאתם לגרש.
הייתם בקורס יוקרתי, לא רציתם ממנו לנשור,
לא חשבתם אפילו לרגע על מה שתשאירו מאחור.
וכשגירשתם אותנו בנחישות במוצאי תשעה באב,
גדעתם אותנו מעברנו, לא ידענו כמה זה יכאב.
כשהגענו היתה הארץ עזובה ושוממה,
הפרחנו אותה מאפס, זו היתה הגשמה.
וכשראינו אתכם צועדים בשורות ממלאים את הפקודה,
אמרנו אנחנו הלוואי כשנגדל, לא נלך לצבא.
ופניכם מכוסים משקפיים כהים, וכמה אטום הוא הלב.
כשגירשתם אותנו הצלחתם להפוך אותנו מאוהב לאויב.
הבטחתם יונה
עלה של זית,
גדעתם חלום
החרבתם בית.
הבטחתם אביב ופריחות
קיבלנו קסאם ואזעקות.
הבטחתם יונה.
אנחנו הילדים של קיץ שנת אלפיים וחמש.
גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, אך לא איבדנו את הראש.
גם אנחנו יודעים לעשות מלחמה, לציית לפקודות.
גם אנחנו בקורס יוקרתי, גם אנחנו חולמים על דרגות.
למרות זאת לא נשתוק, למרות זאת לא נסכים, למרות זאת לא נתרגש,
כשהיינו קטנים, הבטחנו לעצמנו, יהודים לא נגרש.
אם דרושה סרבנות, נסרב בגאון, אך אנחנו לא נגרש
אנחנו הילדים של הקיץ ההוא, שנת אלפיים וחמש.
הבטחתם יונה
עלה של זית,
גדעתם חלום
החרבתם בית.
הבטחתם אביב ופריחות
קיבלנו קסאם ואזעקות.
הבטחתם יונה
|
|
